"כל החלק התחתון של הבית הוצף, כולל פסנתר כנף ומחשבים. נזק של חצי מיליון שקל"

"כל החלק התחתון של הבית הוצף, כולל פסנתר כנף ומחשבים. נזק של חצי מיליון שקל"

ההצפות הכבדות שאירעו בשבועות האחרונים ברחבי הארץ הוכיחו שוב: מדינת ישראל מצטופפת ומוצפת, ואינה ערוכה לגשם • הפעם זה נגמר רק בנזקים כבדים לרכוש

מאת גיא נרדי | פורסם בגלובס בתאריך 09.12.20.

"בשעה 11 בבוקר כתבה הגננת בקבוצת הווטסאפ של ההורים שאנו מתבקשים להגיע לאסוף את הילדים כי הכיתה מוצפת והם לא יכולים להיות שם, לא כל שכן לאכול ולישון צהריים", מספרת ת', פרסומאית, אמא לילדה בת 3 בגן ויצ"ו בשכונת רמת אביב ג'.
במבנה יש ארבע כיתות גן, וכולן פונו. "נראה לי הזוי שדבר כזה קורה. כאמא זה די מערער שהזנחת התשתיות נכנסת אפילו למוסדות החינוך".

האיום בגל שלישי של מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי והפוליטי קצת השכיחו מאיתנו את הגשמים של השבועות האחרונים, ובכל זאת, זו הייתה קטסטרופה ברמה ארצית. בשני מטחי הגשם האחרונים (21.11.20 ו-26.11.20), הוצפו בתיהם של מאות אנשים ונגרמו נזקים כבדים לרכוש. למרבה המזל, הפעם לא נגרמו אבדות בנפש. חלק מאלו שהתפנו אינם יכולים לחזור לבתים, שניזוקו קשות. כבר לא מדובר בבעיה נקודתית של שכונה חלשה במיוחד בדרום מזרח תל אביב – ההצפות משתקות ערים שלמות במדינה.

 

רחוב מוצף בהוד השרון. משבר האקלים מייצר מציאות חדשה / צילום: תמונה פרטית

 רחוב מוצף בהוד השרון. משבר האקלים מייצר מציאות חדשה / צילום: תמונה פרטית

למה דווקא עכשיו?

משבר האקלים העולמי מייצר מציאות חדשה. התחזיות צופות מגמת ירידה עקבית של עד 25% בכמות המשקעים השנתיות בישראל והפחתה משמעותית במספר ימי הגשם. ההנחה היא שהגשמים יגיעו במנות של גשם חזק בפרקי זמן קצרים, כלומר מערכת הניקוז צריכה לקלוט כמויות גדולות של מים בזמן קצר.

לכך יש להוסיף את העובדה שמדינת ישראל הולכת ונבנית ומצטופפת. עצים נעקרים, שטחי חקלאות וטבע מחוסלים והופכים לשכונות פרבריות וכבישי אספלט רחבים משסעים את המרחבים הפתוחים. התוצאה היא שאגני הניקוז הטבעיים משובשים ותכסית הבנייה הרחבה מצמצמת את יכולת חלחול מי הגשמים לאדמה. למי הנגר אין לאן לזרום.

יגאל גוברין, מבעלי חברת ניהול הפרויקטים וקסמן גוברין גבע ויו"ר איגוד המהנדסים, סבור שהמדינה אינה ערוכה לאירועי גשם כמו אלה שקרו לאחרונה: "מערכת הניקוז בנויות לפי הנחת יסוד שאחת ל-50 שנה תהיה הצפה. אבל בשנים האחרונות מזג האוויר נהיה אלים יותר והאירועים הקיצוניים מתחברים. אנחנו חיים עם מערכות ניקוז וביוב טמונות בכבישים ותוכננו לכמות מסוימת של יחידות דיור, אבל העניין הוא יש גידול אדיר של שטחי מגורים ותעסוקה. שטחי החלחול הולכים ופוחתים. לכל אלה יש להוסיף תחזוקה לקויה. זה הסיפור כולו".

אסף גסטפרויד, עו"ד ושמאי מקרקעין, יו"ר לשכת השמאים בחיפה: "אין ספק שצמודי קרקע ודירות נמוכות מועדים יותר לנזקי רטיבות. נושא ההתחדשות העירונית עוד מוסיף לזה כי הוא רק מעמיס על התשתיות הקיימות שקורסות. זו אוזלת יד של הרשויות כי אין תכנון איכותי של הניקוז. כמובן שניתן לתקן נזקי רטיבות, אך לאורך זמן מדובר בירידה בערך הנכס. הרי לא ניתן לעצור גשם, וגם לא ניתן לשנות מיקום טופוגרפי של בית בקומת קרקע".

גסטפרויד מפנה את האחריות לרשויות המקומיות: "יש פסיקה ברורה של בתי משפט שאומרת שהעירייה חייבת בטיפול ראוי בתחום השיפוט שלה, ואם היא לא עושה את זה היא מתרשלת. זה ברור שהרשות העירונית תגיד שזה כוח עליון, אבל אם זה חוזר על עצמו יותר מחורף אחד, זו כבר לא הפתעה".

 

ראש עיריית הוד השרון, אמיר כוכבי. גם שכונה מודרנית בעיר הוצפה / צילום: דוברות הוד השרון

 ראש עיריית הוד השרון, אמיר כוכבי. גם שכונה מודרנית בעיר הוצפה / צילום: דוברות הוד השרון

מה אפשר לעשות?

ובכל זאת, האם ניתן לנהל את זה?
גוברין: "הדבר הראשון שצריך לעשות מיד הוא לבדוק את כל התוכניות שמערכות הניקוז והביוב הקיימות. צריך להבין אם המערכות תקינות מבחינת הספיקה שלהן ולתקן את המערכות. זו האחריות של הרשות המקומית. בשלב הבא צריך לבדוק את היתרי הבנייה. אי אפשר לתת היתרי בנייה לבתים אם אין פתרונות ניקוז נקודתיים. במקרה הזה הניקוז והביוב מתחברים ביחד כי כשיש הצפות אז גם קווי הביוב נסתמים ועולים על גדותיהם".

האם יש גם למדינה אחריות?
"האחריות היא של כל רשות מקומית בתחומה. לאחריות המדינה נתונות רשויות הניקוז. עכשיו הולכים להכניס לתעלת נחל האיילון את מסילת הרכבת הרביעית, וברור לגמרי שזה יפחית את כושר הספיקה. במקרה הזה, המדינה צריכה לטפל בכמויות המים שמגיעות מכל אגני הניקוז של הרשויות הסמוכות. זה לא עניין של רשות מקומית אחת.

"ובכל זאת, הרוב המכריע של ההצפות הוא באחריות של הרשויות המקומיות. זה לא יכול להיפתר עם משאבת מים ששמים במקום שבו יש הצפה עונתית. זה פתרון נקודתי".

אדריכל הנוף ליאור לווינגר שותף בהכנת תוכניות מתאר עירוניות רבות (בני ברק, גבעתיים, באר שבע, אור יהודה, רמת השרון ועוד) ואחראי לחיבור מסמך מנחה לניהול מי נגר בתל אביב. "אנחנו יודעים שיש כשלים בתכנון ההיסטורי של הערים כי נושא הניקוז לא היה אז על הפרק. אני חושב שבעיקר לא הייתה תשומת לב לבנייה במקומות הנמוכים".

ומה אפשר לעשות?
"בניו יורק, כשיש אזור מוכה אסון, המדינה מסמנת את האזור וקובעת שתהיה בו התחדשות עירונית. לצורך העניין מייצרים תוכנית עם אדריכל, אדריכל נוף, כלכלן. האזור משתדרג ובמקום הכי נמוך יהיה פארק, שבו המים יוכלו להיאגם. במעטה של התחדשות עירונית ניתן לתקן הרבה מאד מפגעים מעין אלה".

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
דילוג לתוכן