”מחיר למשתכן” באור יהודה מנסה להיות שכונה עירונית אמיתית

במקום מחנה תל השומר: מתחם ציבורי מרשים, גינות מוקפדות (אך גם כבישים רחבים מדי). האם הכוונות הטובות יובילו לפריצת דרך – או יתרסקו במבחן המציאות?

דקל גודוביץ 14.05.18

מתחם מבני הציבור של שכונת ''בית בפארק'' באור יהודה. למעלה: מבנה תנועות הנוער, עם סטודיות שפונות לרחוב. מימין: תיכון ואולם ספורט. משמאל: תיאטרון וספרייה (הדמיה: סטודיו אנדו)
מתחם מבני הציבור של שכונת ”בית בפארק” באור יהודה. למעלה: מבנה תנועות הנוער, עם סטודיות שפונות לרחוב. מימין: תיכון ואולם ספורט. משמאל: תיאטרון וספרייה (הדמיה: סטודיו אנדו)

“בית בפארק” היא שכונה שתוקם על חורבות בסיס צה”ל בתל השומר, במסגרת תוכנית “מחיר למשתכן” באור יהודה. כבר עכשיו, בשלב ההדמיות שמוצגות כאן לראשונה, היא נראית כמו שכונה אחרת: לא עוד מאותו דבר של “מחיר למשתכן” (שבינתיים מעורר לא מעט ויתורים מצד זוכים, לנוכח מצב הדירות), ולא כמו עוד שכונה משוכפלת ופרוורית שיש למכביר בכל רחבי הארץ.

התוכניות שאושרו בימים אלה עומדות לצאת לביצוע בסוף השנה, ואולי הדבר הבולט ביותר בהן הוא שהשכונה תכלול מקבץ בולט ולא מובן מאליו של מבני ציבור, שמתפרסמים כאן לראשונה לאחר תחרות אדריכלים. הם יהיו לב השכונה, ומסביבם יגורו התושבים ב-2,500 דירות בתוך בניינים שחזיתותיהם מעוצבות בסגנון עכשווי, לצד פארק גדול שישרת את השכונה.

מוקדם לדעת אם ההדמיות והכוונות הטובות יתגשמו במציאות. השכונה תתאכלס בעוד כשלוש שנים, ורק אז יתברר אם יש כאן צעד חשוב בתכנון עירוני אמיתי, או תפאורה מוצלחת שמאחוריה יסתתר עוד פרוור שינה לזוכי “מחיר למשתכן” ולמכוניותיהם בחניונים מתחת לבית. עדיין, מעניין להתעכב על הניסיון ולהבין את משמעותו.


מראה כללי_tn

הגגות הכחלחלים של הקומפלקס הציבורי יושבים, במכוון, באופן שיוצר חזית רחוב פעילה. כולל חנויות בקומה המסחרית

בנייני המגורים, הטיפוסיים למשרד האדריכלים התל אביבי בר אוריין, נראו שונים מהמקובל בשכונות ”מחיר למשתכן”
וכך זה נראה לאחר השינוי שעשתה ''גינדי החזקות'' (הדמיה: בר אוריין אדריכלים)
וכך זה נראה לאחר השינוי שעשתה ”גינדי החזקות”(הדמיה: בר אוריין אדריכלים)

האם זו תהיה שכונה עירונית אמיתית? כאשר מביטים בתוכנית הבינוי (פרחי-צפריר אדריכלים), שמציגה כמה מסימני ההיכר של הפרוור הישראלי, מתעורר מיד הספק: רחובות רחבים עם כמה מסלולים, מעגלי תנועה, ורבי-קומות של 12-14 קומות עם מרווחים גדולים ביניהם. מה כן עירוני? שיש ניסיון לעודד את התושבים להשתמש גם ברגליים, ולא רק כדי ללחוץ על הגז והברקס. כך, למשל, החניות הן תת-קרקעיות ולכן פוגעות פחות ברציפות הרחוב, ו”זיקות הנאה” בין בנייני המגורים ישמשו כשבילים ירוקים שיוליכו לפארק הגדול, כשהן מתחברות לחצרות האחוריות של מבני הציבור המרכזיים.

גם מבחינת העיצוב האדריכלי, התוכניות שנעשו במשרד בר אוריין ניסו להציג חזיתות עכשוויות יותר מהמקובל בפרוורי ישראל, תוך ניסיון לרכך את הגובה של בתי המגורים. באמצעות הדגשה של קומות כפולות, מנסות החזיתות להפוך את המבנים בני 12 הקומות למבנים בקנה-מידה עירוני של 6 קומות.

האדריכלים ב”בר אוריין” ניסו לרכך את תחושת הגובה של בנייני המגורים, באמצעות חזיתות שמאחדות כל קומתיים לקומה אחת. אלא שכל חומרי הגמר עברו שינויים, כפי שאפשר לראות למטה
התב”ע. המגרש החום מצד ימין הוא הציבורי. הפספוס של השכונה הוא בתכנון הכללי שלה, שעדיין יוצר רחובות רחבים מדי ומעודד תנועת מכוניות – במקום ללמוד מטעויות

ראש עיריית אור יהודה, ליאת שוחט, ראתה לנגד עיניה תקדימים שליליים ולא רצתה שאחד מהם ינחת אצלה מתחת לאף. “זו הייתה במקור שכונה רגילה, שהפכה כמו רבות אחרות למחיר למשתכן”, מספרת שוחט, “ולא רצינו שתיהפך לסלאמס כמו שקורה בחלק מ’מחיר למשתכן’ בגלל תכנון ורמת גימור נמוכה”. נראה שהבנייה תישען על חומרי גימור טובים מצד אחד, ועל עיצוב בסגנון מתחמי השוק הסיטונאי ושוק בצלאל בתל אביב מצד שני (הזוכה במכרז הביצוע של רוב השכונה היא “גינדי החזקות”).

ליאת שוחט, ראש עיריית אור יהודה. ''לא רצינו שהשכונה תיהפך לסלאמס, כמו שקורה בחלק מ'מחיר למשתכן''' (צילום: דוברות עיריית אור יהודה)
ליאת שוחט, ראש עיריית אור יהודה. ”לא רצינו שהשכונה תיהפך לסלאמס, כמו שקורה בחלק מ’מחיר למשתכן”’(צילום: דוברות עיריית אור יהודה)

אבל לא בנייני המגורים עושים כאן את ההבדל. גולת הכותרת היא המרחב הציבורי, שמבני הציבור והחינוך שבו יצאו לתחרות מוזמנים בהשתתפות חמישה משרדי אדריכלים. מפתיע שבכלל הייתה תחרות כזו. אמנם, שוחט לא הייתה מודעת לחשיבותה של תחרות אדריכלים פתוחה לכולם, מעולם לא שמעה על עמותת האדריכלים ועל הצורך לשתף אותה בתהליך, או על כך שנחוץ אדריכל שופט חיצוני לתחרות – אך מצד שני שמחה לשמע על כל זאת, והתחייבה לבדוק את העניין בפרויקטים עתידיים בעיר.


הפרדה_tn

משרד האדריכלים הצעיר אלתרמן-שפריי, בשיתוף האדריכל יחיאל צוברי, הפתיעו בזכייה בתחרות. הם הציעו שמתחם מבני הציבור ימוקם בקו אפס לרחוב עם חצרות אחוריות שמובילות לבניינים. זו הצעה יוצאת דופן, במדינה שבה רוב מבני הציבור מנותקים מהרחוב (החל ממוזיאון תל אביב, דרך היכלי תרבות כמו באשדוד או בבאר שבע, וכלה ברוב אשכולות הפיס ובתי הספר ברחבי הארץ)

שוחט אומרת, כי התעקשה שלא לקחת דגם מוכן של מפעל הפיס, אלא “שאדריכל שלנו יתכנן את מוסדות הציבור. ולא מבנה ישן-נושן שלא מותאם ל-2020. אנחנו משקיעים כסף בתכנון ובביצוע, מתוך ידיעה שזה יעלה לי יותר כסף להשלמות, מעבר לרגיל. חשבנו על חומרים ועלויות, כי יש סכום למימון מבני חינוך ממשרד החינוך ואת השאר אנחנו משלימים. המחויבות שלי היא להקים את מוסדות הציבור עד שיאוכלסו המגורים”.

מה חיפשתם בתחרות, ומה אהבתם בתכנון הנבחר?

“תכנון שיתחבר לאופי של השכונה: פארק, ירוק, משתלב, משהו מיוחד שעוד לא ראינו. אהבנו בתוצאה שהכל בכיסוי אחד, שיש באמצע חצר רחבת ידיים כשאליה, ואל הרחוב, ניתן לצאת מכל מקום ובניין. גם סגור וגם עם ממשקים עם השכונה”.

ואת חושבת שאנשים בכלל יסתובבו בשכונה?

“אני בטוחה. אנשים יהיו רק בשכונה. הכל יהיה להם בשכונה, וגם יגיעו אנשים מבחוץ לפארקים ולגינות”.

למבני הציבור יש קולונדות עמודים במקצב אחיד, חזיתות חזרתיות, גג שמאחד הכל מלמעלה, וצמצום בחומרים
החצר הפנימית בתוך מתחם מבני הציבור. מבני הנוער, בית הספר, הספרייה והתיאטרון, יחד עם החנויות בקו הרחוב, אמורים לייצר פעילות ברוב שעות היממה ולייצר מקום נעים ובטוח להיות בו לכל הגילאים
תקריב על החצר הפנימית. לא מתחם ברור מאליו בשכונת ”מחיר למשתכן”, ובכל שכונה אחרת למעשה

חמשת המשרדים שהתמודדו בתחרות הם ארבעה ותיקים – ושיתוף פעולה צעיר שגבר עליהם. מקבלי ההחלטות בעירייה לא חששו לבחור דווקא בצעירים – אלתרמן-שפריי אדריכלים, בשיתוף פעולה עם האדריכל יחיאל צוברי – על פני בר אוריין, בודק, נופר, וקוריאל-אמר. השלישייה הזוכה תתכנן את שלושת מבני הציבור בשכונה.

העירייה דרשה מהמתמודדים קונספט רעיוני למערך בנייני הציבור בשכונה, תוך התמקדות במגרש ציבורי של 35 דונם הכולל בית ספר על-יסודי, אולם ספורט, מרכז קהילתי, מועדון ותנועת נוער, ספרייה, תיאטרון וגם מסחר לאורך הרחוב. לדברי שפריי, הקונספט שהם הציעו ממשיך את עיצוב בנייני המגורים: “המצאנו DNA תכנוני שאותו ניתן ליישם לא רק במגרש הגדול, אלא גם בקטנים”.

לדברי אלתרמן, “התלהבנו מהשיטתיות, מהמקצב האחיד ומהגובה האחיד של בנייני המגורים בשכונה. מבנה הציבור הוא לא פסל בחלל, אלא משתלב במרקם העירוני ויוצר מקומות אורבניים יפים בפנים, ולכן יושב על הרחוב ומגדיר אותו עם אכסדרת עמודים עירונית שמכניסים לקצב וגג בגובה אחיד”. הבינוי יושב על קו הרחוב, וכך מייצר חזית ללא גדרות. החזיתות האחוריות פונות לחצר פנימית גדולה, שבצמוד לה ימוקמו גינות וחצרות מבני הציבור, שהכניסה הראשית אליהם תהיה דווקא מכיוון אחורי זה (דרך חצר בית הספר, חצר תנועות הנוער וכדומה). גם כאן נעשה ניסיון לבטל את הגדרות בין החצרות השונות, הפעםבאמצעות הפרדה מפלסית של טראסות מגוננות, במקום גדרות עם בד יוטה הפורחות בנוף ארצנו.

גג מרחף מעל בנייני הציבור ותחתיו גינות
במקום גדרות – הפרדה מפלסית בחצר האחורית. האם באמת לא יהיו גדרות עם יוטה?
טראסות להפרדה מפלסית בחצר האחורית

על גגותיהם של מבני הציבור יהיו גינות נוספות – לימודיות, אקולוגיות ומגרשי משחקים – כשהן נמצאות מתחת לאלמנט הכי בולט בשכונה: גג כחלחל, עשוי לוחות פלדה ולוחות פוטו-וולטאיים, המרחף מעל לגינות. “בגלל שהבינוי למגורים גבוה עם נוכחות חזקה, עשינו גג אחד שייראה יותר גדול ממה שהוא באמת, וככה ינכיח את המבנה הציבורי הרבה מעבר למה שהוא באמת. זו אשליה של האחדה של הנפחים הבנויים וזה נותן זהות ועוצמה, במקום מבנים נפרדים פזורים. מכאן אנחנו מקווים שתיווצר בשכונה גם הזדהות של התושבים עם בנייני הציבור שמשרתים אותם, ושהם יצאו מהבית ומהמסך הקטן למרחב הציבורי”, מסכם שפריי את התכנון של מבני הציבור, המציג בינוי מאסיבי וחזרתי מבחוץ, ומבפנים רכות ועגלגלות של גינות וחזיתות ושבילים.

מתחם מבני הציבור הוא אכן שונה מהמקובל, בעיקר בזכות הגג המאגד את כל המתחם ליחידה אחת, לצד העמודים והחזיתות שמקנים מקצב אחיד, והטיפול בחצרות – האחוריות שישמשו ככניסה למבנים, הגבוהות שמתחת לגג, והביטול של הגדרות סביב החצרות.

אחד הזוכים: זה ייראה כמו ראש העין

השאלה היא אם יצליחו מבני הציבור, שכבשו את ליבם של פרנסי העיר, לכבוש גם את ליבם של תושבי מחיר למשתכן ולעמוד במבחן החיים המציאותיים. האם באמת יהיו כמה כניסות למבני הציבור והחינוך שיעוררו את התנועה והמפגשים – מהחצר ומהרחוב – או שבשל אילוצי ביטחון ותקציב מצומצם לשומרים, הכניסה מהחצר תבוטל? האם באמת תהיה הפרדה מפלסית בין החצרות, ללא גדרות ברזל עם כיסויי יוטה בכחול ובירוק? האם באמת ילדים והורים ילכו ברגל לבית הספר ולגן, או ש”חבק-נשק-סע” ימשיך לעשות פקקים כל יום? והאם ישקיעו בחומרי גמר ואיך יראו חזיתות מבני המגורים במחיר למשתכן אחרי חמש ועשר שנים?

“על מבני הציבור אין לי ביקורת. זה נראה איכותי וגרנדיוזי, רק מקווה שזה מה שיבנה”, אומר בני ישראלי, אחד הזוכים בדירה ב”מחיר למשתכן” באור יהודה, שהוא גם אחד ממובילי מאבק נגד בנייני המגורים העתידיים. בבתים, הוא מספר, נעשו לאחרונה שינויים שפוגעים באיכות הבניינים.

 (הדמיה: בר אוריין אדריכלים)
(הדמיה: בר אוריין אדריכלים)

במקום לוחות פח ועץ – שיש גרניט בסופו של דבר

 (הדמיה: בר אוריין אדריכלים)
(הדמיה: בר אוריין אדריכלים)

ובמקום מעקה הפלדה האנכי – מעקה זכוכית סטנדרטי

“התכנון המקורי של בר-אוריין היה ‘אש’ מבחינתי”, אומר ישראלי, שטוען כי נרשם להגרלה לאחר שהתרשם מההדמיות המקוריות. “אבל יש יותר מדי שינויים בזמן האחרון לטובת היזם ולא לטובת הזוכים, ואני מרגיש שזה הולך ליפול ברמה”. לטענתו, הוועדה לתכנון ולבנייה אישרה לאחרונה, בהסכמת בר אוריין, החלפה של חומרי הגמר במעטפת: במקום לוחות עץ או פח – שיש גרניט. ובמקום מעקה הפלדה האנכי – מעקה זכוכית. כך שהתוצאה הסופית נראית, פחות או יותר, כמו כל מגדל בפרוורים. “זו תהיה עוד שכונה של מחיר למשתכן, רק יותר יקרה. בקיצור, זה הולך להיראות כמו ראש העין”, מנבא ישראלי שחורות.

זול בחריש? כן, גם התמורה: חלום לקבלן ולמשקיע, מדכדך לתושב

ומי שקנה דירה בחריש - הרוויח או קיבל עיר גרועה? (צילום: עמרי טלמור)
ומי שקנה דירה בחריש – הרוויח או קיבל עיר גרועה? (צילום: עמרי טלמור)

The sourse: xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5246782,00.html